לא לפלג את צה"ל: על מכתב הרבנים, פקודת השירות המשותף והמאבק על צביון הצבא

 

 

בעקבות כפיית בג"ץ את שילובן של נשים בצוותי טנקים ("בג"ץ הטנקיסטיות"), התעורר הקונפליקט העמוק בקרב ישיבות ההסדר ורבני הציונות הדתית. מצד אחד, קיימת כמיהה טבעית ורבת שנים, שמוכיחה את עצמה במלחמה, לשלוח את מיטב תלמידינו לשרת בחיל השריון, חיל שבו משרתים דתיים רבים בסדיר ובמילואים.

מנגד, המציאות מוכיחה כי במקומות שבהם יושמו אג'נדות של שילוב לוחמות, כמו בחיל התותחנים, נוצרה בסופו של דבר דחיקת רגליים של לוחמים דתיים, מה שמוביל כיום למצוקת כוח אדם חמורה במערך המילואים. הרי עם כל הכבוד לכתבות היח"צ המלוטשות של דובר צה"ל, ביום פקודה, כשצריך להתייצב למילואים ולהילחם, מי שמגיע בהמוניו אלו הגברים, ומתוכם אחוז גבוה מאוד של בני הציונות הדתית.

על רקע זה, יצאו לאחרונה רבנים בציונות הדתית במכתב חשוב לרמטכ"ל תחת הכותרת: "לא לפלג את צה"ל". אני רוחש כבוד והערכה לרבנים החתומים, ואני מסכים לחלוטין עם כותרת המכתב. ערבוב לוחמים ולוחמות בשריון אכן ימנע מישיבות ההסדר לשלוח את תלמידיהן ויפגע אנושות באחדות הצבא. עם זאת, קריאה מעמיקה של תוכן המכתב מעלה קושי מהותי שחובה עלינו, מתוך אחריות לעתיד צה"ל, להציף ביושר.

במכתבם, מבקשים הרבנים מהרמטכ"ל לשמור על זכויות החייל הדתי, ולשם כך הם דורשים ממנו לאכוף את "פקודת השירות המשותף" ככתבה וכלשונה. דרישה זו נובעת ככל הנראה מהסתמכות על סעיפים מסוימים בפקודה המדברים על זכויות החייל. אך כאן טמונה טעות קריטית בהבנת המציאות.

 

האבסורד שבדרישה לאכוף את "פקודת השירות המשותף"

 

פקודת השירות המשותף אינה הפתרון, היא שורש הבעיה. פקודה זו באה לעולם כדי לבטל ולהחליף את "פקודת השילוב הראוי". בעוד ש"השילוב הראוי" ביקש להכיר בהבדלים הטבעיים ולשמור על הפרדה, "השירות המשותף" נולד מתוך לחץ של ארגוני נשים ואג'נדה פמיניסטית רדיקלית, שמטרתה לטשטש לחלוטין את ההבדלים בין איש לאישה.

 

אי אפשר מצד אחד לבקש מהרמטכ"ל "לא לפלג את צה"ל", ומצד שני לדרוש ממנו לאכוף את הפקודה שיצרה את התשתית הערכית והמעשית לערבוב חיילים וחיילות בכל היחידות הקרביות. טירלול המערכות שאנו חווים כיום, שכולל גם גיוס מסיבי של בנות דתיות לקרבי (בניגוד לפסיקת ההלכה), הוא הפרי של אותה פקודה ממש.

 

פקודה שנכתבה תחת פלורסנטים קורסת במלחמה

 

הדרישה "לאכוף את הפקודה" שוגה גם בהבנת המציאות המבצעית. פקודת השירות המשותף היא פקודה בלתי אכיפה בעליל במצב של מלחמה. היא נכתבה בתקופתם של איזנקוט ורונן מנליס תחת אורות הפלורסנט של הקריה, עבור מציאות סטרילית של שגרה.

במלחמה הנוכחית בעזה ובלבנון, הפקודה הזו נרמסה ברגל גסה על ידי המציאות המבצעית, וגם מג״דים ומח״טים עמדו נבוכים מול המציאות הבלתי אפשרית שנכפתה עליהם. כאשר מכניסים לוחמות, פרמדיקיות ומתעדות מבצעיות לעומק שטח האויב, אי אפשר להפריד מבנים וליצור "מרחבים מוגנים" מגדרית. לוחמים ולוחמות מצאו עצמם ישנים יחד באותו האיתור או הנמ"ר. לבקש מהרמטכ"ל לאכוף פקודה שהוא עצמו, מתוקף אג'נדה רדיקלית שהוכנסה לצה״ל על ידי קודמיו, נאלץ לעבור עליה מדי יום בשטח – זו בקשה שאינה מכירה את הבעיות במציאות היום יומית.

 

המאבק על הצביון: לא עוד "זכויות החייל הדתי"

 

יש כאן סוגיה עמוקה יותר של אסטרטגיה ורוח. ארגוני השמאל והפמיניזם אינם נלחמים על "זכויות נשים" בנקודה ספציפית; הם מנהלים מאבק על הצביון של צה"ל כולו. הם מצהירים בגלוי שמטרתם לייצר צבא שוויוני לחלוטין, והם לא יבחלו גם בניסיונות לכפות שילוב מגדרי על חיילים חרדים בעתיד.

במאבק תרבותי על צביון, אי אפשר לנצח כשמסתתרים מאחורי דרישה מצומצמת של "זכויות החייל הדתי". כפי שלימדונו חז"ל, כשאחד אומר "כולה שלי" (כל צה"ל צריך להיות מעורב) והשני אומר "חציה שלי" (רק תנו לי לשמור על הזכויות שלי בפינה שלי) ידוע מי יוצא וידו על העליונה. כשאנו מצמצמים את עצמנו לשיח ליברלי של זכויות פרט, אנו מאבדים את צדקת הדרך. הפגיעה בצניעות, שעולה כדי עלייה חמורה בהטרדות מיניות שיוהל"ם מתעלמת מהן, פוגעת בצבא כולו, לא רק בדתי הבודד.

 

לדבר בשם שמיים: מורשת הרב קוק זצ"ל

 

אנו חיים בתקופת שיבת ציון. מרן הרב קוק זצ"ל, גם כשהיה שותף מלא למפעל הציוני החילוני, מעולם לא טשטש את האמת שלו. הוא דיבר ופעל בשם ה'. מדוע כיום, רבנים שתלמידיהם מוסרים את נפשם בגבורה עילאית בקרבות, לא יוכלו לדבר בשם ערכי הנצח של התורה? אין צורך להתנסח מאחורי מונחים של משאבי אנוש וזכויות. יש לומר את האמת ההלכתית הפשוטה: עירוב לוחמים ולוחמות מנוגד להלכה, פוגע בקדושת המחנה של הצבא היהודי, וממילא פוגע ברוח הלחימה ובשלום שבין ישראל לאביהם שבשמיים.

 

 המלכודת ההיסטורית של החתימה

 

לבסוף, על מנהיגי הציבור להיות ערים למלכודת ההיסטורית. גם אם הרמטכ"ל הנוכחי לא יאמץ את עמדת הרבנים במלואה, המסמך שעליו הם חותמים יישאר לדורות. בעוד מספר שנים, יבואו אותם ארגונים רדיקליים וינפנפו במכתב הזה כדי להוכיח: "הנה, גם רבני הציונות הדתית חתמו ודרשו את אכיפת פקודת השירות המשותף! הם הסכימו לעיקרון העירוב!".

לענ״ד הניסיון לרצות את הצד השני ולדבר בשפתו, מתוך מחשבה ש"במילא הרמטכ"ל לא דתי ולא יקשיב לטענות הלכתיות", הוא שגוי. מי שבא עם אמת פנימית יוקדת ומדבר על הכלל ועל הצביון – מנצח. מי שמתקפל לשיח של זכויות סקטוריאליות ומאשרר את פקודות היריב – יפסיד.

הכותרת "לא לפלג את צה"ל" היא נכונה מאין כמותה ולדעתי על זה רוב הרבנים חתמו, אני מניח שהם לא הכירו את פרטי פקודת השירות המשותף והשלכותיה. הפגיעה ביהדות ובקדושת המחנה היא זו שמפלגת את הצבא. הפתרון אינו אכיפת פקודות שמקורן באג'נדות זרות, אלא ביטולן וחזרה לזהותו הטבעית של צבא יהודי מנצח.

 

הכותב הוא מנכ"ל ארגון תורת לחימה