ירי דו"צ

 

שיח הבחירות החמישיות חונק את כולנו. יסודות קיומנו ועיקרי חיינו, ההווה והעתיד של הפרט והכלל – תלויים בכף הקלע של הפופוליזם, דפי המסרים ואדי השקר של משרדי הפרסום והיח"צ.

כל אחד מאיתנו מוצא לעצמו, מן הסתם, אי של שפיות ושל אמת, עם משפחתו, חבריו, תחומי העיסוק שחשובים לו, וכמובן בחיי הרוח.

אני זוכר שבזמן שירותי בצה"ל בקבע, זאת היתה התחושה. מפקד הבסיס מינה על פי הוראות הצבא 'קצין בחירות', שתפקידו היה לוודא שכל חייל מממש את זכותו הדמוקרטית לבחור. הקצין אכן ביצע את המשימה בהצלחה ואם בבסיסי הצבא אחוזי ההצבעה מגיעים כיום לממוצע של 77% אצלנו הגיעו ל100%. נו טוב, זה היה בסיס קרבי אי שם בדרום ואין לאן לברוח. אך עיקר החוויה שלי היתה בכך שמעבר להצבעה שלקחה לכל אחד מאיתנו מספר דקות, לא היה שום שיח פוליטי בתוך הבסיס.

אך יש בצה"ל, מסתבר, מי ששקוע בפוליטיקה, ואפילו בראשו ורובו – דובר צה"ל תא"ל רן כוכב.

איך אני יודע? לא מזמן יצאה כתבת תחקיר באחד מעלוני השבת על דובר צה"ל (גילוי נאות: היינו ב'תורת לחימה' שותפים לתחקיר) ובאופן מדהים גוייס שר הביטחון גנץ כדי לגונן על הקצין. כאזרחים, היה ראוי שנהיה מאושרים מהגיבוי שמקבל חייל בכיר, אלמלא העובדה שמדובר בגיבוי ייחודי לחטיבת דובר צה"ל בלבד. כל אזרח בישראל כבר יודע: חיילים בצה"ל של שלושים השנה האחרונות - לא מקבלים גיבוי.

למה רק רן כוכב זכה לגיבוי אישי אותו מקבלים יחידי סגולה בצה"ל (כמו הפצ"ר למשל)? כי הוא נכס של הדרג הפוליטי בצה"ל ובמשרד הביטחון. דוברי צה"ל לדורותיהם: מוטי אלמוז, רונן מנליס, הדי זילברמן, ורן כוכב – הם שחקנים פוליטיים על מלא. מן הסתם גם קודמיהם, אלא שאינני מכירם מלבד אבי בניהו שעדיין במגרש הפוליטי-תקשורתי. המדים הם רק הסוואה ושריון מפני ביקורת ציבורית, שהרי אסור לבקר את צה"ל. ממלכתיות.

שלשום הגיע השיא. לוחם בגדוד צבר של חטיבת גבעתי ביצע יחד עם חבריו מעצר של ערבים בחברון. אירוע זה, כמו אירועים אחרים צולם על ידי ערבים אחרים מחלונות הבניינים הסמוכים. והנה קם קול שבר: הלוחם היכה את הערבי מכות קשות! זעזוע בשרשרת הפיקוד והודעות נמרצות של דובר צה"ל על "אלימות חמורה" בתוספת הודעה אישית מהרמטכ"ל על "אירוע חמור החורג באופן בוטה מרוח צה"ל ומהנורמות המצופות מלוחמי צה"ל וממפקדיו". חיש קל הודח הלוחם יחד עם חברו ומפקדו הקצין שעמדו בסמוך, והמצפון היהודי חזר בשלום לבסיסו.

דא עקא, צפיה בסרטונים מהזירה, שפורסמו ברשתות החברתיות העלתה תמיהה מצד גולשים רבים: על איזו אלימות מדובר? בסרטון אחד נצפה הלוחם מצמיד את החשוד לקיר, ובסרטון אחר מושיב אותו בכוח. זהו. עברו עוד מספר שעות והתמונה התבהרה: הערבי המדובר הוא קצין ברש"פ חברון. הלוחם נפל על הערבי הלא נכון, ודרך על הקשרים העדינים בין ביתו של שר הביטחון בראש העין לבין המוקטעה ברמאללה. זה כל האירוע. מתברר, שלדו"צ היתה משימה עליונה של הינדוס תודעה עמוק בלב השיח הציבורי בישראל, וניפוח שקרים, כדי להצדיק נקמה בלוחמים שסופגים טרור ערבי בחברון יום יום שעה שעה – ופגיעה בהם דווקא מצד הפיקוד הבכיר אחריו הם הולכים ומסכנים את חייהם באמון מלא.

אירוע זה אינו יחיד. מדובר בפורמט קבוע. תעקבו למשל, אחרי הגינויים שדובר צה"ל מוציא מלשכת הרמטכ"ל. כולם רק נגד לוחמים שפגעו רחמנא ליצלן בערבים, או נגד אזרחים יהודים ימניים. ולא בגלל שהם אלימים יותר, אלא בגלל שהאג'נדה של דובר צה"ל משרתת צד פוליטי אחד: את השמאל.

המערכה העיקרית כיום היא על התודעה. כיהודים אנו יודעים כמה היא חשובה כי צבא שאין לו 'מה' אין לו גם 'איך'. חובתנו כציבור להעמיד את דובר צה"ל במקומו, ולבלום את הפגיעה שלו בלוחמים, וכן, גם באזרחים טובים. חובת הממשלה הבאה, ושר הביטחון הבא, מעבר לשידוד מערכות מוסרי והענקת גיבוי ללוחמים, גם לעקור את הפוליטיקה מצה"ל ולהחזיר את תקן דובר צה"ל לתפקידו המקורי: לשקף את האמת והעשייה הצבאית לציבור, ולחזק את רוח הלחימה בתוך שורות הצבא פנימה.