השמדת עמלק - לא לבעלי זיכרון קצר

בתחילת המלחמה, היה קונצנזוס רחב, גם גדולי מחנה השמאל קראו להשמיד את החמאס, וטענו בתוקף שאין אף חף מפשע בעזה.
אבל עם הזמן התערערה עמדה זו, הזעם התקרר, והזיכרון התקצר.
ועדיין, רוב העם ב"ה בריא ואיתן בעמדה הפשוטה של חיסול מוחלט למי שטבח בנו, אנס, ערף, חטף ועינה. רוב העם מבין שמדובר בקולקטיב ולא בכנופיית פשע המתחבאת בלב אוכלוסיה תמימה, אלא להפך, האוכלוסיה של האויב היא כוח העתודה שלו, היא המנוע, היא הביצה שבקרבה גדלים היתושים העוקצים, ואותה צריך לייבש.
הלכתית, אין לערביי עזה מעמד של עמלק, ולכן את האוכלוסיה יש לגרש ואת המחבלים יש להרוג. ועדיין, מדובר במקשה אחת.

הזעם והזעזוע מהטבח הנורא, יכולים אולי לתדלק מלחמה של חודש או חודשיים בלבד, אבל האמת והצדק - יכולים לזכור גם לשנים רבות את חובתנו המוסרית להכרית ריכוז ועוצמה של רוע מוחלט, ושל רשע מתועב כמו של עמלק.

זו הסיבה בגללה מי שאוחז במוסר היהודי, לא יזנח לעולם את המצווה להשמיד את חמאס. הזיכרון היהודי הוא חזק, הפנקס פתוח והיד רושמת, הנקמה בוא תבוא. יש מצווה לזכור ומצווה להילחם ולהשמיד את הרע. הזכרון והמעשה כרוכים זה בזה.

בעזרת ה' בקרוב:
השמדת האויב. כיבוש. גירוש. התיישבות.
לא תשכח.