תמונה של ילד יהודי הרוג זה בסדר?
אמירתו של הקצין שלא רוצה תמונה של ילד ערבי הרוג מעידה על טשטוש האמת היסודית על פיה חיי עמנו קודמים לכל אויב.
הרב אביעד גדות 01.12.21
קצין בכיר בפיקוד המרכז אמר לגורמי ביטחון אזרחיים בבנימין כי ניתנה הנחיה חד משמעית לפתוח באש נגד צוותי מחבלים בגירים המתקרבים אל הציר, אך לעומת זאת נתן להם לשכוח מירי על מחבלים-נערים והבהיר כי "לא יהיו כאן תמונות של ילד הרוג בגלל שזרק אבן".
אין טעם לחפש את הקצין, שבוודאי עושה נאמנה את מלאכתו ומדיר שינה מעיניו עבור כולנו. אין טעם לעסוק בעוד אמירה מצערת של סגן רמטכ"ל ביום השואה, של קצין טכנולוגיה ולוגיסטיקה על שיירות טנקים שלא יעברו וואדי ערה, או של מפקד פיקוד שדורש מאזרחי ישראל להשלים עם המצב בו ארגוני הטרור מהתלים בנו. הם לא הנושא. מריחתם בזפת ונוצות בשוק השיח הציבורי לא יקדמו את צה"ל למקום טוב יותר.
אז מה הנושא? הרוח הכללית, המיינסטרים של הקצונה הצה"לית, ולמיטיבי לכת שלא התייאשו: גם הקצונה המשטרתית.
הרמטכ"ל כוכבי הבהיר השבוע לתושבים אמיצים שחתרו אליו למגע ולשיח במוצב 773 של מעלה לבונה, להתחנן על נפשם מול התקפות רצחניות של מחבלים ערבים, כי הוא יבוא לקראתם ויתגבר כוחות.
ללוחמים במוצב, אמר כוכבי: "אין לנו מודיעין על האבן מבית הספר, יש לנו אתכם", אך באותו יום כבר הגיע הפיקוד הבכיר ל"הבנות" ו"תהדייה" עם מנהלי בית הספר להסתה והמורים למקצועות הטרור, כי יש להסביר למחבלים הצעירים שזה לא יפה לרצוח יהודים, עד הפעם הבאה.
מהרוח, מזרימת הדעות והתפיסות, ממנגנוני החינוך וההכשרה, נגזר הכל: האתיקה הצבאית, הוראות הפתיחה באש, היחס ליהודים או לערבים, והזיקה לשטח בו צה"ל פועל – ליבת ארץ ישראל, לא ארץ נכריה.
כן, מפקדים בפיקוד המרכז מספרים עוד דבר: שגם מושג הניצחון וההכרעה כבר פתוח לפרשנות ולדיון. בדיוק כפי שמפקד פיקוד הדרום ניסה להסביר בשבוע שעבר עת התייצב לכנס שמאל במימון גרמני, כי תמונת ניצחון של מחבלים הרוגים זה כבר 'פאסה' ופרמיטיבי. היום ניצחון לטעמו זה עצם השיגשוג של מדינת ישראל, ובשביל זה לא צריך לחסל יותר מדי מחבלים. לכו תסבירו לו שתחת איומי טילים וסבבים בלתי נגמרים העוברים בפיקוד הדרום בתיקי החפיפה, קצת מורכב לשגשג.
האמירה וההנחיה של אותו מפקד בפיקוד המרכז שלא רוצה תמונה של ילד ערבי הרוג, גם במחיר של תמונת ילד יהודי הרוג, חלילה, מעידה על הטשטוש העמוק של מושגי יסוד אלו ועל הנמכת הרוח. של אובדן האמת היסודית על פיה חיי עמנו קודמים לכל אויב, בכל גיל, ואוכלוסיו. של התפוגגות ערכי יסוד צבאיים כמו אחריות והכרעה.
יש כבוד, אהבה, והערכה רבה לקציני צה"ל הבכירים, אך הסוגיה מאד מטרידה ומחייבת עיסוק ציבורי. הכוחות בשטח מוסרים נפשם יומם ולילה, ושומרים על עם ישראל מפני חיות טרף אנושיות, אך חובה לתקן גם את עצתם של מתווי המדיניות הכללית, הנוגעת עד רמת הפרט, בטחונו ועצם ישיבתנו בארץ הזאת.
אנו הציבור, נתפלל, נתאמץ ונפעל יחד ברוח ימי החנוכה הקדושים, לרוח גבורה, ולזהות יהודית ערכית וברורה. בלעדי זאת, כל כלי המלחמה ומשאבי הצבא – חסרי ערך גם מול אבן אחת.