תנו לצה"ל לצהול

כמו כולם, צפיתי השבוע בקצין חיל ההנדסה של פיקוד המרכז, אשר יחד עם אנשי משטרת מחוז ירושלים, פיצצו בתים בשכונה הערבית בצור באהר.

ראיתי את השמחה והסיפוק - וליבי התרונן יחד איתם. לא, לא מהפירוטכניקה והפלא הכימי-פיזיקלי של חומר מתפוצץ על חומר יצוק. גם לא משמחה לאידם של אלו שבנו ללא היתר וללא דין, שהרי יש רבים כאלה ברחבי ישראל, ועוד כמה בתים הרוסים אחרי תהליך משפטי של שבע שנים ושבעה מדורי בג"ץ לא ישנו את הבעיה האסטרטגית של הבניה הערבית הפרועה.

לשמחה זו מה עושה? למרבה הפלא, כוחות הבטחון של ישראל הם לא מהאו"ם, ובמקרה של צה"ל הם צבא העם, ולא רק צבא מקצועי. הכרחי שכל חייל בצבא היהודי יזדהה עם משימותיו באופן הכי עמוק.

כאשר כוחותינו מבצעים את משימות הבטחון הם מלאים תחושת שליחות והזדהות עם המשימה אשר נועדה לטובת כלל האזרחים. משימה צבאית ממלאים תוך הזדהות עם רוח מדיניות הממשלה, שאלמלא מוראה - איש את רעהו חיים בלעו.

גם בדוגמא ההפוכה בהיסטוריה הישראלית, בגירוש היהודים ההמוני מגוש קטיף בקיץ התשס"ה, הבעיה היתה עצם המעשה הרע, ועצם הפניית צה"ל, צבא העם היהודי, נגד יהודים, ולא הזדהותם הפוליטית של הכוחות עם אותה משימה רעה. אגב, יש קשר בין השניים ורבים יאמרו שהזדהות שכזו לא היתה.

אולי הרגיזה מאן דהו העובדה שבצור באהר נכח קצין צה"ל. ואכן, מדי פעם שבה ועולה שאלה ציבורית האם במזרח-ירושלים יש להציב כוחות שיטור בלבד ולא כוחות צבא, אך עדיין יש בכך הגיון כל עוד לא הושלמה ריבונות ישראל במזרח העיר. כן, אנו שולטים בצור באהר. לא שליטה בבני אדם אלא בירושלים שלנו. שבה נמצאים הערבים כמיעוט. הלוואי ונשלוט יותר, חרף פעולות הרש"פ וגורמים מוסלמים רדיקליים שמנצלים בשעות אלו את האירוע לצרכים מדיניים.

צה"ל חגג לפני שנתיים את ניצחון ישראל ונצחונו שלו במלחמת ששת הימים, ואת שחרור העיר לפני חמישים שנה. הריבונות הישראלית הינה פועל יוצא של אמת פשוטה זו הנהנית מקונצנזוס. הרי בדיוק לשם כך יש צבא, כדי להגן על ריבונות המדינה ולממש אותה הלכה למעשה. אין כמו חיל ההנדסה בכדי לעצב מציאות בשדה הקרב ובפעילות השוטפת. הוא פשוט 'מוריד כף' - ונוסע.

הקולות המזועזעים משמחת אנשי כוחות הבטחון לא שוללים את הגישה הישראלית המנטלית אל הערבי או אל ביתו, אלא את עצם הפעולה ועצם הריבונות. כנראה שח"כ אחמד טיבי לא היה מרוצה מביצוע המעשה על ידי כוחותינו בפנים חתומות.

ועוד דבר ראיתי באותו סרטון נפלא: מקצועיות. פעולה כירורגית. פיצוץ מבוקר שלא פגע בגרגר מיותר ובוודאי שלא בנפש. צה"ל הולך ומפתח יכולות אלו של פעולות איכות אשר הינן טובות וחשובות כל עוד אינן באות על חשבון אזרחים וחיילים.

כוחות הביטחון לא באו לצור באהר עם רגשות גסים של ונדליזם, הם פשוט הזדהו עם המשימה החשובה ושמחו להיות חלק. אני מאמין שהביצוע האיכותי-מוסרי הזה תרם רבות לתחושת הסיפוק. צהלת השמחה היא אקורד הסיום של המוטיבציה הגבוהה וההכרחית. לכן שלילת ההזדהות של משרתי הצבא עם האתוס שמאחורי הפעולה היא טיעון פוליטי, ולא טיעון מוסרי.

בינתיים, עם ישראל בצד של קצין ההנדסה, אותו קצין שהוא שלח אל המשימה ולחץ על המתג יחד עם שותפו השוטר. אני בטוח שרבים מהצופים לחצו יחד איתם על מתג ההפעלה, בליבם. לחצו, והוסיפו מילה: תודה.