אלופי הקונספציה

תארו לכם שאתם הולכים למכולת לקנות לילדים שלכם ארוחת בוקר, כדי שיגדלו ויהיו חזקים. כאשר אתם נכנסים למכולת, יש לפניכם רשימת מבצעים שמסיחים את דעתכם. אתם קונים את כל מה שבמבצע, חוץ ממה שלמענו באתם. כעת אתם חוזרים הביתה, והילדים שואלים: "איפה האוכל? אנחנו רעבים".

אחד המושגים הכי חשובים בתקשורת המונים הוא: קביעת סדר יום. הנושאים שעולים בתקשורת לא בהכרח אומרים שהם הכי חשובים לציבור, אלא הם הכי חשובים לעורכי התקשורת ולאליטה שמממנת אותם. אנשים אלו יקבעו במה כולנו נתעסק.

כך למשל נוספה לאחרונה לסדר היום סוגיית 'גיוס החרדים עכשיו!', כנושא עיקרי שכולם צריכים לדבר עליו. שמא תאמרו: זה באמת נצרך עכשיו, חסר כוח אדם, ולא הגיוני שמגזר שלם ישתמט. אני מסכים לטענה שלא הגיוני שמגזר שלם ישתמט, במיוחד שלא כולם שם לומדים תורה, ובעיקר בזמן מלחמה. אבל בואו נבחן מה סדר העדיפויות האמיתי של המדינה והצבא בלי מניפולציות תקשורתיות ופוליטיות: בחג שמחת תורה האחרון נעשה טבח נוראי שלא היה כמוהו מאז השואה הארורה; הצבא בפרט ומערכת הביטחון בכלל לא היו ערוכים להגן על מדינת ישראל.

זה לא קרה בגלל שהסיטו כוחות לאיו"ש או כי החרדים לא גויסו, אלא בגלל פרדיגמות חשיבה משובשות שקיימות בתודעה של ראשי מערכת הביטחון, מה שמכונה "הקונספציה". לפני הטבח הנוראי כל ראשי הצבא האחרונים דיברו על "צבא קטן וחכם", סגרו חטיבות מילואים והכינו את צה"ל למודל צבא מקצועי, לא צבא העם. ממילא סוגיית גיוס החרדים לא עמדה על הפרק, במיוחד נוכח שילוב הלוחמות המואץ והעמדת ערך השוויון המגדרי כערך מוביל. שילובם היה פוגע בצביון החילוני של צה"ל, מי רוצה את כאב הראש הזה? שר הביטחון והרמטכ"ל, שמדברים בכל מקום על גיוס חרדים עכשיו, לא הכינו שום תוכניות. למי הם באים בטענות?

כמילואימניק שגויס, לדעתי סדר היום של האזרחים בכלל והמילואימניקים בפרט צריך להיות: הקמת ועדת חקירה ממלכתית עכשיו. ועדה שתבדוק מי האחראים למחדל הביטחוני, הדחתם המיידית והבאתם למשפט ציבורי. חלקם ככל הנראה יצטרכו לשבת בכלא, לא פחות מלוחם שמפקיר עמדה או נשק. במקום זאת האנשים האלו ממשיכים לקבוע סדרי עדיפויות, על פי אותן פרדיגמות חשיבה שאינן משתנות ביום אחד (משום שמדובר בפילוסופיה שלמה ומנומקת). הם ממשיכים לקבל ניירות עמדה ממכוני קונספציה, שולחים קצינים בכירים לקרנות חינוך שעבדו במשך עשרות שנים עם אוניברסיטאות אנטישמיות בארצות הברית, מקדמים קצינים בצלמם כדמותם ונותנים הערות פיקודיות למפקדים לוחמניים כדוגמת תת־אלוף ברק חירם. טבח נוראי ככל שיהיה לא משנה שיטה מדינית וצבאית, וזה שטחי לחשוב כך. גיוס חרדים חשוב, אך זהו תהליך, לא קמפיין של זבנג וגמרנו.

נוסף על כך, כשאומרים שחסר כוח אדם, השאלה שצריכה להישאל היא: כוח אדם לצורך מה? מה המטרות של ראשי צה"ל? למישהו יש מושג?

כשמשה רבנו מוכיח את בני גד ובני ראובן, "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?", הייתה לו מטרה ברורה מאוד, כמו שכתוב בפסוק: "ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר נתן להם ה'". חז"ל מסבירים שמשה חשש שבני גד ובני ראובן רוצים לדאוג רק לחיים החומריים שלהם, ולכן בתוכחה שלו אליהם הוא כל הזמן הזכיר את הקב"ה שנתן לנו את הארץ. למשה רבנו הייתה מטרה לרשת את ארץ ישראל במלחמת התקפה, כדי שנהיה כאן ממלכת כהנים וגוי קדוש. זו הייתה התוכחה שלו לבני גד ובני ראובן. אחרי שהם יצאו למלחמה וניצחו, הם חזרו לעבר הירדן לרעות צאן ולשבת ללמוד תורה. צריך לומר ל"פורום מטכ"ל": העם רוצה לנצח, ניצחון מוחלט, בזמן שחלקכם ישנתם הוא יצא לקרב, "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"? עם הקונספציות שלכם? איך אפשר לנצח ככה?

לצד ההירתמות והגיוס למלחמה, האזרחים חייבים לשאול מה המטרה של ראשי צה"ל במלחמה הזאת שלמענה הם רוצים לגייס את החרדים, וגם את הדתיים (שצריכים לשאול את השאלות האלו). האם המטרה היא לחסל את היכולות המבצעיות של חמאס ולתת את עזה לאבו מאזן? בשביל זה הלוחמים מוסרים את הנפש? לשמור באיו"ש ולהשאיר מאות אלפי נשקים (צה"ליים) בידי הרשות הפלשתינית? האם הערכים הם ניצחון והכרעה, או הכלה ושלום? כוח אדם זהו צורך חשוב במלחמה, אבל מי שמגייס צריך לענות אם המטרה היא מיגור הטרור או הכלתו. בד בבד ייערך גיוס החרדים.

כל החרדים המגויסים לא חייבים ללכת לקרבי, אפשר גם לארגן להם תוכניות השמה ב־8200, חיל חינוך, הרבנות הצבאית, גל"צ ויוהל"ם.

אני בעד גיוס חרדים, גיוס דתיים, וגם גיוס חילונים (מומלץ לבדוק לא פחות את שיעורי הגיוס לקרבי בצפון תל אביב). אבל לפני סוגיית בניין הכוח וההון האנושי, חייבים לטפל בסוגיית בניין המוח; יש להחליף במיידי את כל אלופי הקונספציה ולחזק את ערך הניצחון - זה צריך להיות סדר היום הציבורי של מדינה חפצת חיים. אחרי שערכי הניצחון והשמדת האויב יתבררו, נבדוק כמה כוח אדם באמת נצרך, ונתחיל לגייס את החרדים שאינם לומדים בצורה מסודרת, בהתאמה לאורח חייהם, ולא בקמפיין שכולו פוליטי וציני, שגורם להם להתבצר בעמדותיהם.

הרי רק לפני הטבח שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי לא יצאו נגד הסרבנות של מחאת קפלן, כי טענו שזה יעודד עוד יותר סרבנות. מול השמאל הרדיקלי הם עובדים בכפפות של משי, ומול החרדים בכפייה? הצביעות זועקת לשמיים.

לכן השלבים צריכים להיות לפי הסדר: הקמת ועדת חקירה עכשיו, הדחת האלופים האחראים למחדל, קביעת מטרות ברורות וגיוס לצבא של כולם בתהליך מתואם ומדורג. בלי שטיקים ובלי טריקים שנועדו להסיח את הדעת.

למאמר בערוץ 7 - לחץ כאן